זוכרים את התוכנית הזאת?
יורם ארבל, 21:00 בערב שיא המתח
האם הבן אדם יגיע למליון או לא?
וואי וואי,
ציפורניים כסוסות עפות באוויר,
החרקים מעופפים במקום עם עינים למסך
ואין עוד חבר טלפוני.
מה לעזאזל עושים במצב כזה?
האמת, שזה לא מעניין,
מה שכן מעניין זה איך הופכים להיות מיליונרים בחיים האמיתיים?
או לכל הפחות – מבוססים.
אז תכף התשובה.
בתחילת הדרך שלי כמאמן לא היה לי כסף לקליניקה,
בדיוק פוטרתי מהעבודה, ניסיתי להתפרנס בכבוד,
אז הייתי בורר. [סתם חחח חס ושלום]
הצעתי אימונים אישיים
השטאנץ הוא שהגעתי מבית לא מבוסס בכלל
[פעם מישהי באה אלי ושהגענו לשכונה שלי היא הסתכלה עלי ושאלה אותי
"מה בן, פה אתה גר?!" בום אחי בעיטה לראש – כן כאן אני גר ובכיף!]
בקיצור,
חשבתי שאם לי לא היה כסף, אז כנראה לאף אחד אין כסף.
שזו הנחה מוטעית מהייסוד
יומא חדא [יום אחד בארמית]
הגיעה אלי לקוחה ששיתפה אותי בחייה
אני כמובן גביתי על הפגישה לא יותר מאשר 100 ₪ נוצצים וחמודים.
כי דבר ראשון,
לא האמנתי שאני שווה יותר!
ודבר שני, כמו שציינתי למעלה
אמרתי לעצמי, "אם לי אין כסף אז ודאי שגם לה"
אאההה [צליל של באזר מרחיש אוזניים]
טעות!
דיברנו והיה כיף ומצחיק ומעשיר ובלה בלה
מפה לשם, דוד שלה נתן לה ירושה של מליון שקל.
מליון שקל, לא כסף של מונופול, אמיתי נו.
ואז נפלה לי האסימונית.
יש לאנשים כסף!
לא לכולם הרבה, אבל יש!
זה שאני מבקש תשלום כלשהוא, לא אומר שלאחר אין אותו!
ומה זה אומר?
שאני יכול לבקש איזה סכום שאני רוצה, ומי שרוצה ישלם
ומי שלא, לא [וזה בסדר תמיד אפשר ללכת למתחרה]
הבעיה מתחילה אם נותן השירות מתבייש לבקש.
ואת זה חייב לפתור.
אם אני מאמין שמגיע לי 300 ₪ עבור הפגישה
אין שום סיבה שבעולם שלא אדרוש את הסכום הזה.
ואם אני אתן הנחות, אז אני מוותר על עצמי,
לכן,
אם אתם בעלי עסקים, זכרו:
יש לאנשים כסף לשלם, ומי שבאמת רוצה משלם.
בלי תירוצים כמו:
*אני בדיוק סיימתי מסע מהקוטב הצפוני בהליכת ירח ואני צריך זמן לעצמי
*יש לי גבות חדשות ואני מחכה שהם יגדלו
*אני אתבשל עם זה עם עצמי [בהצלחה, רתיחה על 200 מעלות]
יש לאנשים כסף לשלם, ומי שרוצה קונה.
רק אתם, בבקשה,
תדרשו מה שמגיע לכם.
כי אחרת?
החלום להיות מליונר, יתנפץ.
ואיתו יחד העסק שלכם.
ואתם לא רוצים שזה יקרה, נכון?
אז או שתגיעו אלי ואני אראה לכם איך עושים את זה כמו בליגה של המקצוענים.
או ש..
טוב לא משנה. אתם מבינים
בהצלחה!
בן ליבה
