לשבור את הזכוכית

חשבתי לעצמי מה אוכל לכתוב הפעם, אבל משהו שייכנס באמת ללב של האנשים!

הרי השאיפה בעסק שלי היא להעביר מסר לאנשים, כפי שאתם יודעים אני כן מתיימר להפוך את העולם למקום טוב יותר ועם זאת גם מאמין שזה יצליח.

תקופה ניכרת מחיי, הייתי בטוח שאני לא נראה מספיק טוב, שריר ימין לא מאוזן ויפה כמו שריר שמאל לכאורה ועוד.

חוץ מזה אני באופי שלי גם אדם מאוד זוגי, לא אהבתי מעולם סטוצים, ותמיד רציתי מישהי לידי. (אפשר לומר שעדיין)

עד לא מזמן שבחורה התחילה איתי (קרה פעם או פעמיים) חייכתי ונבוכתי עד עמקי נשמתי..

ואני שואל את עצמי עכשיו, ממה? ממה אני נבוכתי?

כנראה היה שם חוסר בטחון עצמי.

על זה אני רוצה לדבר בכתבה הבאה.

מי שמכיר אותי טוב יודע שאני שעברתי לא מעט בחיים ואני כמו אריה שלא מפחד מכלום, בראשי  יש מטרה ואני אשיג אותה וזה הכול עניין של זמן.. ואני בכוונה מדבר בלשון עתיד משום שאני עדיין בתהליך ההשגה.

למעשה, תהליך אף פעם לא נגמר כל עוד הוא ממשיך (עמוק אה?) אני עבדתי על עצמי בהרבה תחומים בחיים, וואו למעשה בהמון, אפשר להגיד שהייתי אדם אחר לפני שנה פלוס והיום אני נמצא במקום אחר בחיי, וזאת תודה לה’ קודם כל, תודה לקאוצ’ר התותח שיש לי ותודה לעצמי על העבודה וההתמדה. רק עכשיו אני מבין את משמעות המשפט , יגעת ומצאת? תאמין !

מה היא למעשה תקרת זכוכית, ולמה בחרתי לכתוב על זה?

לפני מספר חודשים לא מבוטל הייתי בקורס של מעוף של משרד הכלכלה ושם אחד המרצים הראה לנו סרטון מאוד מעניין על פרעושים שכלאו אותם בתוך מאין מבחנת זכוכית גדולה ושם למעשה הפרעושים קפצו לגובה שהם רגילים במשך שלושה ימים כאשר המבחנה סגורה, ולאחר שלושה ימים הפרופסור שעשה את הניסוי הוריד את המבחנה וראו זה פלא, הפרעושים קפצו בדיוק בגובה של המבחנה שבה הם נכלאו, ולא די בכך גם הילדים של הפרעושים בדורות הבאים הורגלו לקפוץ באותו הגובה בדיוק, מה שלמעשה בתת מודע שלהם גרם להם להאמין שהם לא מסוגלים לקפוץ גבוה יותר.

ראו קישור לניסוי : https://www.youtube.com/watch?v=bjmfaZyNvDg

למעשה, אנחנו למדים מהניסוי שאנחנו כמו הפרעושים בונים לנו הרגלים וברגע שאנחנו מחליטים משהו (אפילו בתת מודע שלנו) אותו הדבר מתקבע אצלנו במודע והופך להרגל.

כעת נשאל את עצמינו, אוקי.. והאם יש אפשרות לשנות את ההרגל הזה ? הרי ודאי שההרגל הזה משרת אותי בצורה כזו או אחרת.. התשובה היא ודאי שכן !

אני רוצה לשתף אתכם על מקרה שלי בנוגע לתקרות זכוכית.

כל חיי התביישתי להתחיל עם נשים, לא משנה כמה פעמים ראיתי מישהי שמצאה חן בעיני, לא העזתי לגשת אליה ולדבר איתה.

חששתי מה יגידו, מה היא תגיד? האם היא תענה לי? מה היא חושבת עליי שאני מדבר ולמה לעזאזל אני מתחיל לגמגם?

החלטתי שאני מתחיל לעבוד על זה כי אני רוצה זוגיות (כמו רובינו) והולך לקאוצ’ר שלי ושואל אותו איך לעזאזל אני מתחיל לדבר עם אשה? ומה מונע ממני להצליח?

השיעורי בית שלו היו גאוניים.

התחלתי בSMALL TALK  עם כמעט כל אחד,(אני דברן לא קטן) זוכר שהלכתי לחד”כ וראיתי מישהו שאני לא מכיר שותה בברזייה וסתם זרקתי לו מילה שהוא דומה למישהו, הוא חייך ואמר לי “..כן.. אומרים לי את זה הרבה..” חייכתי בחזרה חיוך נבוך אך תחושת הסיפוק שהייתה לי באותו רגע הייתה בלתי ניתנת לתיאור, הצלחתי ! הצלחתי לדבר עם מישהו סתם כך.. אחרי שעברתי את המחסום הזה עם אותו הבחור, התחלתי לעשות את זה עוד ועוד והרגשתי את תקרת הזכוכית שלי מתחילה להיסדק, ויש רגע אחד שאני זוכר בבירור שהייתי בטיול בקובה לאחרונה, הייתי במופע סלסה קובני מקומי וראיתי שלוש בחורות מדהימות מנורבגיה כמדומני והחלטתי שאני חייב לנסות לדבר איתן, עמדתי לידן אולי רבע שעה עד שיצאה לי מילה מהפה, עד שחייכתי חיוך נבוך ושאלתי אחת מהן, היי, מה נשמע? והיא ענתה לי בחיוך רחב מעולה איך אתה? ומפה הכול התחיל לזרום, שאלתי אותן מהיכן הן, מה הסיבה שהן באו לטיול ועוד קשקושים ונפרדנו בברכת ערב טוב.

לאחר שעברתי אותן הרגשתי את זה ! התקרת זכוכית נשברה, שיניתי הרגל ! הצלחתי ! סוף סוף אני לא מתבייש ! ועכשיו בערך כל קובה זוכרים את השם של עבדכם הנאמן.

בטח אתם קוראים את זה ואומרים איזה הזוי הוא.. אז זהו, שלא ! לכל אחד מאיתנו יש קשיים, לי היו קשיים בלהתחיל שיחה, לאחר יש קושי בעמידה מול קהל ולשלישי בכלל יש חוסר דיקציה מטורף.

מה שאני רוצה להגיד לכם למעשה, שהכול פתיר.

אין דבר כזה אני לא יכול, יש לא רוצה.

נשמע סטראוטיפ?  ממש לא, זו מציאות.

צאו מאיזור הנוחות, שנו את ההרגלים, הפכו את חייכם לטובים יותר.

אין תחושה מספקת מזה !

בהצלחה,

בן ליבה.