מי שמכיר אותי כבר יודע שאני חזרתי בתשובה, אומנם אני לא דוס מקצועי, אבל משתדל ללכת לפי ההלכה היהודית.
במהלך חיי פגש אותי משפט מאוד יפה שאומר “לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי” זה כתוב במסכת קידושין למי שמכיר.
על מה מדובר בעצם?
המשפט הזה אומר שלמעשה אנחנו תמיד צריכים לבדוק את עצמינו, בין לטוב ובין למוטב.
אני ואחי ישנו ביחד שנים רבות, למעשה כ”כ הרבה זמן עד שהמיטה כבר לא הספיקה לי ולו ברגליים מפאת האורך שלה, כמ וכן ישנו יחד עד שאני הייתי בן 27 והוא היה בן 23, עד שכבר לא יכולנו ועברנו דירה.
נשמע על גבול ההזוי, אך לפעמים אין ברירה, לא באתי מבית עשיר.
אני זוכר שלפני תקופה מכרה שלי רצתה להפגש ונעניתי בחיוב, נסעתי להביא אותה עם הסוזוקי בלנו הישנה שהייתה לי, היא נכנסה לרכב והרימה גבות וזאת כנראה בגלל “הרכב היוקרתי שבאתי עמו” לאחר מכן אמרתי לה ששכחתי משהו בבית ואני נוסע רגע להביא.. נסענו לכיוון הבית שלי, כאשר הגענו לשכונה היא הסתכלה עלי ואמרה לי “כאן אתה גר?” ואמרתי לה כן..למה ? אז היא שאלה אותי “מה אתם עניים?” הסתכלתי עליה בארשת פנים של רחמים \ אי ידיעה מה הצורך שהיא אמרה את זה.
איך אתם הייתם מגיבים? הייתם נעלבים?
האמת, בינינו..לקח לי כמה רגעים, אבל בסוף הבנתי שהיא לא עשתה את זה מרוע, היא עשתה את זה פשוט מחוסר אינטיליגנציה רגשית.
“באנו לתקן” את זה אני אומר לעצמי כל הזמן, בן ! באת לתקן ! תוריד את האף ! רד לעם ! אתה לא טוב מאף אחד ותמיד יש טוב ממך.
לפני שאחי הולך לישון בכל לילה, הוא שוכב במיטה עם סטופר של דקה ואומר תודה לה’ על מה שעבר עליו באותו היום ופשוט מדבר איתו, בהתחלה הייתי צוחק עליו ואחר כך הבנתי שזה שיש בזה הרבה עומק.
פעם הייתה לי בעיה מאוד קשה של שפיטה, הייתי מסתכל על כל אחד ושופט אותו, החל מהקופאית בסופר שאמרתי לעצמי “מה אין לה שאיפות בחיים?” עד למוכר בחנות בגדים, זה היה נוראי.
אבל היום לאחר עבודה רבה עם עצמי ועם הקאוצ’ר שלי אני נמצא במקום אחר לגמרי, אני משוחרר יותר, כיף לי בלב, בנפש. אני לא שופט, פחות מרכל ומסתכל על כל אדם בגובה העיניים.
ומבין, שאם יש מלצר שבן 40 הוא אחלה גבר שבעולם כי הוא צריך להחזיק בית והוא מפרנס את המשפחה שלו בכבוד, ואם יש מוכרת בגדים בת 60 יכול להיות שהיא עושה באמת את מה שהיא אוהבת ולא כמו שאר מרוץ העדר.
ממש לפני מספר ימים בעבודה ראיתי אשה שאני מאוד אוהב ומעריך, אז הלכתי אליה סתם כדרך אגב ואמרתי לה “את יודעת שאני אוהב אותך?” לצורך העניין, האשה הזו מבוגרת מגיל אימי אבל עדיין היה לי צורך להגיד לה את זה, כי היא באמת אשה נפלאה, שעברה לא מעט בחיים, והיא חייכה אליי חיוך עדין בנימוס והמשכתי בשלי.
לאחר מספר ימים היא אמרה לי “בן, תגיד, אתה יודע מה עבר עליי באותו יום?, או שסתם כך באת להגיד לי את מה שרצית?” ועניתי לה בתגובה כי היה לי צורך פשוט להגיד לה את זה, והיא סיפרה לי שבאותו יום היא עברה משהו נוראי שהיה מאוד אישי ופתאום באתי אליה ואמרתי לה כמה מילים חמות וממש חיזקתי אותה ועזרתי לה לעזור את המשבר הקטן הזה.

לפעמים אנשים צריכים רק כמה מילים חמות, מילות עידוד.
מתי בפעם האחרונה פרגנו למישהו? מתי חייכנו למישהו ככה סתם?
הרב קרליבך אומר שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו, זהו משפט ענק.
אומנם להיות מאמן אישי ועסקי זו העבודה שלי, אבל זה לא רק זה, זוהי דרך חיים.
בחרתי במקצוע הזה כי אני מאמין שאפשר להפוך את העולם למקום טוב יותר.
אנא, עזרו לי להגשים את החלום שלי.
וזה לא סטריאוטיפ, אני אהיה סטיב ג’ובס הבא, רק לא של טכנולוגיה, אלא ההפך הגמור.